eliyao

ועדיין זה יותר פסיכי

לאחד מהם קוראים פסיכו

"אין לאן לברוח", כמה פעמים ביום האמרה הזאת יוצאת מפיו של אסיר? לא באמת יודע – וגם אם לא מדובר במשפט השגור בפי כל כלוא, תודעתית, באמת אין לאן לברוח.

מי מכם שהתעורר הבוקר עם הגונג שהוציא לדרך את סיבוב ב' (בדרך לעוד כמה סיבובים?) של בחירות 2019 והחטיף מבט לעבר המסך בין אם לטלוויזיית ה4K החכמה או זה של הנייד או סתם מסך עם קרינה (כן, כן – לא מייננת, רק מסרטנת) וחווה את אותה התחושה, אז הכתוב ללא ספק מופנה אליכם. זה מרגיש בדיוק כמו שזה נכתב ושמכאן קצרה הדרך למוסד סגור או סתם מוסד עם חקירה תחת אזהרה וטיזינג של פצירה\מברגה\פלייר כשהשוס יגיע בדמות צפייה רציפה של 10 שעות במשדרי הבחירות… בלופ! אחוזי הישרדות לאחר הצפייה? נמוך יותר מהקולות שיקבלו "מפלגת הפיראטים" (שאפו, קנו אותי בשם – אם רק הייתי יודע על קיומם לפני…).

ועדיין, אין לאן לברוח, זו הקקופוניה הזאת בראש, רעש לא מוזיקלי בעליל של מאבקים והצמדות לישן ולמוכר, לאותם שקרים מתוקים שהפוליטיקאים מספרים לנו (זה כבר הגיע לרמה של סכרת, אבל משום מה לא אכפת לנו שאנחנו עם בירידת סוכר), על כמה כל מחנה הוא המחנה הצודק, כמה האמת היא נר לרגליהם (פוליטיקאים? אמת? שנייה, אוקסימורון מהותי – נשרף מעגל במוח) והבטחות שכולן (טוב אחת – וגם היא מקום חנייה שמור לדוד ביטן ממש על מפתן הכנסת) יתממשו – וכך עדיין כמו ג'אנקי  על קראק, אנחנו חייבים את זה, אמתי או לא, האשליה, אוהו האשליה, תנו לנו רק ממנה וכמה שיותר, במנות כפלות, משולשות, מחומשות וישר לווריד, כי כלום לא עושה אותנו יותר בהיי יותר מאשר מאבקים מהונדסים ע"י משרדי יח"צ ופרסום וכוחות שוק (או בשמם האמתי, תאגידים ובעלי הון) שמנהלים פה מערכה מעל הראש של הישראלי המצוי. והרי אנחנו שמקבלים את השבת במשפט "ימין ושמאל תפרצי" ועוד לפני שהגענו להערצת האל או אהבת אדם, אף פעם לא ננסה לנפץ פרדיגמות מלאכותיות ואם ננסה? נלך בכיוון של: לגשר? אוקיי לא. לגשש? לחשש (זהות והליכוד התאחדו, כדי לגרום להזיה הזאת לקרות, מישהו היה חייב להדליק פה ג'ויינט)? טוב, הנכון פה בינינו זה בכלל להתגושש, כי האמת היא שעד שלא כופפת זרוע ימין או שמאל, באמצע לא תחוש כלום. והכוונה היא באמצע, מתחת ללב… אוקיי, מעל המפשעה (מודה, זה מפתע לבעוט), טוב, מספיק לדבר ברמזים, דיברתי על הבטן שם לא תחוש מסופק עד שאת ההם לא תעמיד על מקומם.

אז אני מודה, בקוויים כללים, יהיה קל יותר לשים ולתייג אותי כ"ימין", באופן עקרוני, הרבה יותר ימינה מהליכוד, עם תפיסות ליברליות (קלאסי\ליברטאני – לא משנה), רוצה שהמדינה תהיה כמה שפחות מעורבת בחיי אם בכלל ועוד כהנה וכהנה מחשבות איין ראנדיות. אבל מעשית המשחק והזירה הפוליטית לא מדברת אל אינדיבידואלים אלא אל עדר שאותו צריך לנהל (האם זיהיתי פה דיסואננס?), האם אפשר לברוח מזה?

ניסיתי, אבל כמו בתמונה למטה לא הצלחתי, אך הסקתי כמה מסקנות מעניינות.

הראשונה – "נתניהו, ליגה אחרת": הווה אומר, אני כל כך צנטרליסט, אין ולא יהיה אחד כמוני, אגו מנייאק, שגם כשרודפים אותי בטירוף עם סיפורי תיקים בכל שישי בערב מפי דובר המשטרה… סליחה, מסתבר שמדובר ב"עיתונאי"… ככל אופן, עבורי גם עם תאגד את כל התיקים כולם ביחד לא תגיע לעונש שיצטבר ליותר משבוע עבודות שירות בקלאב מד, אפשר גם בלוטרקי? עדיין יש שם מלון? אני חושב.

השנייה – "ישראל לפני הכול": ולא, לא מדובר בישראל אהרוני והוא כבר מזמן לא השף המוביל בארץ, ולראשו של הקופירייטר שהגה את המשפט לא אנסה להיכנס, רק תחושת הצמרמורת שאוחזת בי בעת שאני קורא משפטים דוגמת: "דויטשלנד אובר אלס" (בתרגום חופשי: "גרמניה מעל הכול", עכשיו לכו תשחררו את זה מהסיסטם), ועצם העובדה שמדובר במשפט כל כך קולקטיבסטי ומנותק מהעובדה שהפרט מרכיב את החברה ומטרת מערכות היא להגן על הפרט, אך משום הנרטיבים השולטים שאגב, חייבים להשתנות, הפרט נעלם והמדינה (לא אזרחיה, לא העם, המדינה הגופים, לא האנשים, המערכות לא המשפחות – הן בפרונט!), עכשיו תעשו אתם את החשבון.

עוד הבחנה מעניינת – השלט של ביבי (ממגדל השן וגלידת הפיסטוק) תלוי מעל לשלטים של גנץ\לפיד וחמ"ל הרמטכלי"ם (מנהיג צריך להיות ישר, הגון, ערכי, בעל מידות ואמין או שפשוט תביא רמטכ"ל ותסגור עניין) כשליברמן בצמוד משקיף על המתרחש, כמו כומר: "את בלאגן כבר יצרתי, ששש שאף אחד לא יראה שאני פה, את ביבי נפיל בשקט". והרי הטיקט מאחורי בחירות 2019\סבב ב' הן "רק לא ביבי" או אם כבר… "לא ביבי" או "ביבי עד מתי?" (נשמע כמו מישהו שנמצא בתקופת יובש, ביבי קצת התחשבות…), זה השיגעון הקבוע, שיגעון שהזכיר לי כמה אני מנסה ולא יכול לברוח מזה. אז אמרתי, לא בורח? נשים "ביטנטס", השיר אומר שאין לברוח מזה, החב'רה הניו יורקים האלה, עם ג'וג'ו ופסיכו לס (אם כבר המצב פסיכי?), בשיר שמתאר בדיוק את מה שאני מרגיש עכשיו, כלוא בתוך מציאות שנכפית, בתוך חברה שמהונדסת לראות פילוג, בקושי לבטא משהו אותנטי שמחבר בין אנשים, אז אם זה לא הולך – אז בואו נסתלבט על הכול ובהכנעה נאמר, "היידה ביבי", כלומר… רוצה לברוח מפה כבר, אבל אין לי דרך אז נעמיד פנים שהפתרון האמיתי מתחיל ונגמר בפולחן האישות הזה ולא בהדברות, התבגרות העם, חיבור, השכלה, פתיחות, הכלה ואנושיות אלא רק מילים פתטיות של שמאל. חלש.  גם אם מעשית אתה יותר ימין מביבי.

תגיות: Beatnuts, Fake News, No Escpin' This, אביגדור ליברמן, בוטים, בחירות, בחירות 2019, ביבי, בני גנץ, בנימין נתניהו, היפ הופ, הצבעות, ימין, ימין אכזר, כחול לבן, ליכוד, מדיה, מרכז, סבב ב' בדרך לעוד אחד?, פייק ניוז, ראפ, שמאל, שמאל חלש