eliyao

"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה"

בהנחה שרובנו מכירים את משמעות הציטוט המוצג לעיל, אגש ישירות לעניין. ביום שישי האחרון, קרה מקרה בכדורגל הישראלי. זה מכבר שתופעות אלימות, כאלה שאינן יחודיות לכדורגל הישראלי, מפציעות בו נדמה – השכם והערב. אין זה מקרה שתופעות אלה מתרחשות היום יותר מאשר בעבר כשהכול אגב מובא לפתחו של האב הנוכחי , או במילים אחרות ראש ממשלת הכדורגל(זאת בניסוחו), יו"ר ההתאחדות לכדורגל מר אבי לוזון.

הכדורגל הישראלי כמיקרוקוסמוס כמעט מדויק של החברה אותה הוא מייצג נגוע באי אילו מחלות, נדמה שכולנו מכירים את הקומבינות,שחיתות ומעשים בלתי מוסריים ממגוון סוגים מחלקים אחרים בדפי העיתון, נראה שהכדורגל לא יזניח תופעות שכיחות מעין אלה, להפך הוא יאמץ אותם קרוב לחיקו מהר ככל האפשר ולא ימהר להשליך אותם לצד. עם כך זה השאיר מיעוט לא מבוטל תוהה, מתי גם האלימות שגואה בכל חלק בחברה הישראלית תצטרף גם היא לפסטיבל סיפורי המדור הפלילי שמקיפים אותנו לאחרונה? 

גילוי נאות, את השחקן והכיתוב על החולצה  יקיר שינה אני מכיר, נגיע לדעתי  בנושא אך רגע לפני כן, בואו  נתעסק לגופו של אירוע ולא לגופו של שחקן כזה או אחר.

זה היה אירוע מביש, אצטדיון וינטר חזה באחד האירועים הדוחים והמגעילים ביותר שזכיתי לראות בכדורגל עוד בחיי(למי שחשב שהלינץ' במושבה והנגיחה בחטיב הייתה סוף פסוק). בעיטות(לא בכדור), קריעות חולצה, שריטות ומהלומות, בעודי מחפש לראות עם מדובר בג'ון סינה חוטף מכות מברוק לסנר(WWE למי שלא מכיר), אני קולט שבכלל מדובר באירוע ספורטיבי כביכול בידורי מסוג אחר, כזה עם כדור… אז למה מכות? נאמר על שחקני ראגבי שהינם ג'נטלמנים שמשחקים משחק של חוליגנים ועל כדורגלנים שהם חוליגנים שמשחקים משחק של ג'נטלמנים. נראה שכאן החלק השני של המשפט די מצדיק את הכתוב, זה מה יש. כאדם לא אלים קשה לי עם תופעות כאלו ולמען האמת אחת הסיבות להיעדרותי מהמגרשים קשורה לאופי וצורת הביטוי האקספרסיבית של הקהל במגרשים, היום זה גם מקבל ביטוי פיזי.

בעניין שינה, מלבד זה שהוא היה בצד החוטף בלבד, מדובר בסינדרום הש"ג הקלאסי, רדיפה שכולה זיהוי מטרה נוחה, כזו שחזותה החיצונית תואמת לכאורה למראה של עבריין צעצוע, כזו שמשחקת בקבוצה שמנוהלת ע"י בני מיעוטים – ערבים, מן הסתם הוא בעייתי… אולי הוא בכלל בן משפחה? לא הוא יהודי והוא סתם כהה יותר. תרשו לי לחוות מספר מילים על הבחור מהיכרותי האישית למרות שאני באופן אישי חושש שחשיפת החולצה(על אף שקשה לי לשפוט אדם שספג יחס גועלי במשך תקופה מאוהדי היריבה) היא מעשה לא חכם(לא אומר לא ראוי, זה עדיין בגדר חופש הביטוי שמתפוגג לו לאיטו), כזה שהחסיר מחשבה עמוקה יותר על ההשלכות שייתכנו מעצם ביצועה וזאת עוד בתקופה לחוצה מאין כמוה בכדורגל הישראלי וגם זה בשידור ישיר שמגיע לרבבות בתי אב בארץ, הייתי ממליץ לו לחסוך בפעולה זו אם היה שואל אותי, אבל זה כבר: "מים מחתחת לגשר". אז מי הוא האדם הכ"כ מדובר עכשיו? עם כך למי שהצליח לצאת לרגע מן העליהום התקשורתי שאופף את כל האירוע וממקד את עיקר החיצים בש"ג – שינה וזה אחרי שעברתי על לא מעט טוקבקים אכזריים מאנשים שאין לי מושג עם חוו יותר מדקה סביב אותו אדם, תרשו לי לומר שמדובר בבנאדם נדיר בנוף הכדורגל בארץ,ילד טוב שבמהות ובשורשי נשמתו סולד מאלימות, אדם חברותי, נעים, מסביר פנים ומאוד זולתני. ביחס לכדורגלנים של היום מדובר באדם כמעט חסר אגו ופוזה, שאוהב בזמנו הפנוי לאמן ילדים, אז איך מכל זה דווקא שמו שורבב כבעיה… אומר לכם שאין אני מיתמם. טעות נעשתה, אך האם חולצה וכיתוב כמו: "יש אלוהים בשמיים", באמת אמורים לגרום לאירוע שמעלה קונוטציות למאורעות קשים מההיסטוריה של העם היהודי? תסלחו לי אבל באמת?!… זה רק מצביע על חוסר השקט הנפשי בתוך החברה, בעבוע של אמוציות שמתפרק באופן מידי וחסר רסן, לא השחקנים הם הבעיה הם חלק אינטגראלי ממנה, אך האשמה היא באטימות האנושית שנותנת לטון היצרי\בהמי ביטוי כל כך חריף, זו המראה של החברה הישראלית ושינה הוא אחרון הבעיות שלה, הוא אגב את העונש שלו כבר קיבל, את זה בוודאות אני יודע.

ויש את משה פרימו, הפה והפרובוקציה שידוע כדיין ושופט מהולל, הוא זה שדן את השחקן לשבט מוחלט ועושה שימוש ברצח אופי באדם, כאילו מדובר ברוצח עם, בעל עבר של סוחר סמים שבזמנו החופשי בועל קטינים. פרימו הוא מאותם אלה שלעולם לא ייקחו באמת אחריות על מעשיהם ודיבוריהם, על האינטונציה ותרבות "היציע", ההשתלחות חסרת הרסן שלו וחוסר הסבלנות והסובלנות לנאמר, אגב שהיא אחת מהבעיות בחברה הישראלית שמשליכה על השיח גם במגרשים.

לגבי הסוגיה של האשמה ולמי היא אמורה להיות מופנית? לכל נסיבה יש סיבה, לכל סיבה יש מארגן מסיבה… הראש במקרה הנוכחי הוא אבי לוזון(שלום לך ראש ממשלת הכדורגל), ראשו נראה טרוד לאחרונה בדיבורים עם פלאטיני ומחשבות על היורו של הצעירות, אה ועניין זניח עם מכבי פ"ת והסיפור במושבה, אלימות גואה, זריקת חפצים אנדרלמוסיה ואי שקט… קטן על רה"מ(לא ביבי… סיפור דומה אבל לא). האב(י)לוזון לא לקח אחריות על מעשי עמוס לוזון ומכבי פ"ת ועכשיו חזות הכל ברורה לכולם, השיניים של הבנים – "כהות הן". זה ברור, האחריות של ההתאחדות והעומד בחזית, גדולים היום יותר מאי פעם, אחריות מיניסטריאלית הייתה פעם דבר שבגינו משאירים את המפתחות והולכים. אישית לא אחפש דם, לוזון הוא לא באמת  "הבעיה", העוסקים במלאכה גם הם לא הבעיה אלא שהריקבון שמסביב והעובש שעולה מכל אותם אלה שסובבים סביב ההתאחדות(המאכרים והפוליטיקאים בגרוש שמסתובבים שם) כבר מזמן לכדו את כל באי התפקיד במשרדים בר"ג בהילת הגועל והסלידה של הציבור, הם חייבים ללכת, דם חדש חייב לזרום מסקנות חייבות להינתן גם בבתי הדין שייאלצו כנראה להינתק מן חבל התבור ולעשות הפרדה מוחלטת בינם לבין ההתאחדות, כנראה שרה ארגון אגרסיבי, כזה שהיה נחוץ כבר די הרבה זמן ובכוח יתבצע בזמן הקרוב, IT'S A DEAD END , מכאן אין דרך חזרה, הכדורגל הישראלי חולה, בין עם מדובר בקריסה אוטואימונית או בגוש ממאיר, סופסוף החולה מודה למצבו, מכאן לפחות הדרך להחלמה מתחילה.

החיים הם כמו ספר – מתפלפלים ומתגלגלים, מאמצים את הדמיון,

אך גם במחזות הסוחפים אליהם מפליגים שריטות הן נוטות להשאיר.

החיים הם כמו שירה  – מלאה במילים, לפעמים ממלאת בחום

ולרגעים בלוטות הקאה מאמצת ובסבכיה הלא קלים כובלת.

החיים הם כמו סרט – מלאה בעניין וגם קצב, פעם דרמה

קשה מהולה בעצב ופעם סיפור מלבב אהבה וחסד.

ואתה במבטך הבוחן רואה הכול וחושב… עבורי חיי

הם כמו… תודה על הבחירה אך עבורי, החיים הם הברירה.

מצטער על הכותרת ה"קופמנית" הבוטה, אני לא אדם מתלהם או מלא איבה בד"כ, אבל הפעם התחושה מלאת הגועל מפרשת "סער והכדורים הפסיכיאטריים של האח הגדול", לא מפסיקה להפציע.

ואו נדבר על חופש בחירה. במהות כביכול ניתנת לאדם הזכות לבחור את מסלולו ודרך חייו ללא שום סייג. אך האם לחץ והשפעות זרות אינן יכולות לגרום לשיבוש הדעת והאופן בו אנו בוחרים את המסלול הנכון עבורנו? אם ניקח לדוגמא ג'וק(וסליחה על ההשוואה) וניתן לו להתרוצץ חופשי ללא כל התערבות או לחץ שלנו במהלך חייו התקין, הוא יפעל כפי שיפעל,קרוב לוודאי יחפש מקור זמין לאנרגיה או סתם מקום חשוך ולח… אך אם נפעיל עליו לחץ, נתזז רגלינו בפעלתנות, נאיים לדרוס אותו בעקב הרגל ויתרה מזאת נרסס אותו בחומר כימי כל שהוא… כיצד זה ישפיע על שיקול דעתו?

כל גוף שלוקח על עצמו כינוס של אנשים במטרה מסוימת, חייב לזכור את המשפט הפשוט והנכון שהגהה סטן לי(יוצר ספיידרמן):"לכוח גדול מתווספת אחריות גדולה עוד יותר" האחריות היא גדולה ובטח בניסוי כמו הניסוי האורווליני המניפולטיבי הזה שנקרא "האח הגדול", היא גדולה עוד יותר, האחריות חלה על חברת ההפקה ובטח על העומד בראשה, הוא האחראי ליצירה ולכן אחראי באותה מידה על הניסוי בבני האדם שנערך תחת קורת הגג שלו. האופן בו התנערו האדונים רם תלם ואלעד קופרמן(הבוס) מאחריות בדיון וועדת הכנסת בנושא היום, היה דוחה.  ההיתממות וההיצמדות לטקסט ידוע מראש, ללא שום הגדלת ראש ובטח כיוון האש לעבר הש"ג\פסיכיאטר(אילן רבינוביץ' שאשם בפעולה מסוג אחר), גרמו לשאת נפש עבור כל מי שיש בו מעט תבונה ואמוציות.

אלכס מילר, יו"ר הוועדה, ניהל את הדיון כמנהל ביה"ס שתפס את תלמידיו הפוחזים בשעת פעולה, אך כל תלמיד הציג משנה אחרת ותמונה שונה. כך גם תיאום הגרסאות היה לוקה כשנדמה שעדי האופי ובהם פנינה "מייצגת המדינה" טורנה, מתפרצת ואופן חפוז להגן על המולדת המותקפת – לא זו שבירתה ירושלים אלא זו מנווה אילן. שח"כ יוליה ברקוביץ' תעשה שעורי בית לגבי מי זו פנינה טורנה… בושה(הייתי ציני, כמובן)!

הנזק העצום ומימדי המפלצת ברורים עכשיו יותר מתמיד… לא יעזרו כוכבי האינסטנט, אלירז,גואל או דן מנו, שמצא עצמו בדיון על תכנית שבה מעולם לא השתתף… אבל יח"צ זה אף פעם לא מזיק. צריך לומר זאת בריש גלי, זו מפלצת היא גדולה ואנחנו(הכוונה העם) הגדלנו מימדיה, אני מצר על המסכנים בתוכנו שנוצלו קשות ע"י התכנית ושלחו אסמסים לפאיינליסטים שנבחרו(לכאורה) מראש, על המניפולציות והעריכות המגמתיות, על השקרים והביזיונות(יורם זק כמשל) שספג קהל צעיר(לרוב) שהסכים להיות מולך שולל, על כל אלה אני מצר אך יודע שעדיין ניתן לחזור בתשובה. לגבי הסימום של סער שיינפין וההיתממות… כאן יש בי רצון מוחלט למיצוי דין וצדק… ההפקה היא סימפטום גרוע לעשיית רע ברישיון, הגיע הזמן לגדוע את התופעה הזו ולהעלימה כליל מהנוף הישראלי… כה יעשה לאיש שמסרב לקחת אחריות על מעשיו, קופרמן ושו"ת הם הלקח של כולנו.

שאלה קטנה, האם גם אתם לוקחים "פסק זמן" מקניית מותג המיוצרים ע"י אותה חברה מדוברת?  הבנתם על מה מדובר,  "שטראוס – עילית" היא לא החברה הראשונה שיוצרת אנטגוניזם מופגן כלפי מותג אחד או יותר. מחאת הקוטג' מהקיץ האחרון של המתחרה "תנובה" עוד טבועה עמוק בזיכרון הקולקטיבי של כולנו. אז על מה נכתוב עכשיו… ובכן, בטוח הפנמתם שנעסוק בחרם(אם הבטתם מעלה לכותרת), אבל מה זה באמת נותן?  נחכה לפסקה הבאה. 

והנה פסקה חדשה… מקרה ציון בלס מעלה אצלי תהיות. אני שואל את עצמי, מי הם אותם אנשים שמשמשים כ – ס\מנכ"לים ומנהלים בכירים בחברות הגדולות? לטעמי, הם אנשים מהיישוב בדיוק כמוני וכמוך, אולי אף מאותו איזור בו גדלנו והתחנכנו, שהחליטו לצאת מתוך סביבת החיים הרגילה ששואפת במקסימום לבינוניות(לא רק כלכלית והמבין יבין) ממנה באו, כזו שמדברת רק על הפרקטיקה היומית אך לא רואה מעבר לכך הרבה. הוא שרוצה קצת יותר, עובר תהליך של אינדוקטרינציה בתוך כתלי המכללה\אוניברסיטה ומחליט לשנות פאזה. היום גם אם בעבר חשב בדיוק כמו כולנו ואפילו אם בתת הכרתו הוא מזדהה אם הנעשה, מוחו ספג את האווירה וה"אמת" המקצועית של ה"בית החדש" שלו, מזה יהיה לו קשה להתנער.

המשטר הדמוקרטי כפי שהוא  מתנהל היום ניראה לנו ככזה שמשאיר לנו בחירה דלה מאוד בין שתי ברירות פשוטות , האחת – לחיות את חיינו בצורה מחפירה שרק עשויה להתדרדר יותר או מנגד לוותר על התענוג הזה שנקרא חיים – בטח ה"חיים הטובים". נראה שהקודקודים שם למעלה לא שמעו על המשפט "ובחרת בחיים"(שמשמעותה גם לבחור בטוב). ההיסטוריה מלמדת תמיד שיש מיעוט בינינו שחי את חייו בצורה מדושנת עונג ומצד שני רוב שעל הציר הזמן ההיסטורי הזה ינוע בין תפקידים כמו מלקט תבואה שבסוף כל יום פטרונו יחליט אם הוא ראוי לפת הלחם או עובד כזה שבימינו יחשוב פעמיים עם לגרד עוד שקל מהכיס ממשכורת שלא מספיקה עבור מוצרי מחייה בסיסיים(כן, היום אפשר גם להביא לחם גם אם לא אספת תבואה במהלך יומך התקין), בקיצור העבדות משנה צורתה, אך לא נעלמת לתהומות הנשייה ההיסטוריים.

אז עם כך, ברשותכם בואו נדמה את חברת "שטראוס – עילית", לאדם. אז המותג הוא "אדם" כזה שלקחנו תחת חסותנו אימצנו אותו לחיקינו לאחר שהתחבב עלינו בזכות. והוא לאט ובזהירות החל מתנתק מכור מחצבתו, מאותם אלה שבתחילת דרכו הזניקו אותו כלפי מעלה, אלה שהוא חב להם את הצלחתו, נהיו פחות רלוונטיים עבורו. היום הוא כבר "מותג", הוא הפך מתנשא, ליבו גבהה, אין הוא מסתכל אל עצמו כחייב, אלא רוצה מאותם אלו שהפכו אותו לכוח עוד ועוד, רק להגדיל את כוחו ושליטתו ועלינו הוא מסתכל כחייבים למלא אחר רצונו ותאבתו לשליטה. אז אם כך, האם אתם כאנשים שבעבר הייתם החלק המניע של אותו אחד, הייתם נותנים לו להתנהל במעין הלך רוח בריוני ללא מענה? הרי אתם לא פראיירים?! תודו שעד "פסק זמן" חשבתם אחרת…

הדרך הנכונה לפעול נגד שיטה שנוקטת בהצלפות מקל תמידיות בקהל הצרכנים(השבוי לקרטל ולמונופול), היא לפעול בדרכם האסטרטגית של החברות, משמע? מיקוד! יש להתמקד בחברה כשלם, לא רק במוצר אזוטרי כזה או אחר, יש לנתק את מקור כוחה ולרסן במתינות את האפשרות שיחזרו ככבל לפעול בשיטה של העלאות מחיר תמידיות וכך לאט ובזהירות, להחזיר את ה"כוח" בחזרה למימדים הסבירים שלו, כשרק אנחנו(ולא הממשלה או כוחות ריבוניים שאינם הצרכן שמתאגד) ייקבעו את סדר היום של קבוצות המסחר בישראל.   

יש לזכור שבמקרה הנ"ל "שטראוס – עילית" הם סממן, סמל למערכת גדולה שמנצלת ציבור(צרכני) שלם שמוכן לתנאים הלא הוגנים שהיא מציעה. בכדי לנצח מאבקים גדולים(מול מערכות הבנק,מיסים, משפט ובאופן כללי הממשלה הסמל הגדול לשחיתות והונאה בימינו), אנו צריכים לגלות סולידאריות ואחדות במאבקים הקטנים, באלה שמחסנים אותנו לעתיד לבוא מול האויב האמיתי של הציבור, ה"מערכת", זו שמורכבת מבני אדם, אך כשהיא פועלת נגדך היא מנותקת מכל תחושה אנושית מוכרת ומתפקדת כרובוט תאב כוח ושליטה. אסור לנו וזו אחריותנו לא לתת יותר כוח ממה שכבר הם השיגו, אסור שמטרתם בהפרד ומשול על בסיס פוליטי,דתי, גזעי וכיוצ"ב תושג. אנחנו חייבים מטרה קטנה  ברורה וממוקדת, ששום תפישה כזו או אחרת תשבש אותה, אני מעשית מאמין יותר בדרך חיים  שקרובה יותר לתפישה המסורתית קפיטליסטית, אבל כמו בארה"ב כשמישהו מנסה לדפוק אותך, אתה שוכח מהזיהוי הפוליטי שלך,  נעמד תחת הדגל משנן מילים מהחוקה ו… מחרים עד שהכוח בחלקו יחזור גם עליך. זהו איזון הגיוני ששומר על סטאטוס קוו של העסק מרוויח קצת פחות והלקוח קונה קצת יותר.

בואו ניקח את ההזדמנות הזו בשתי ידיים, יש אפשרות להתחיל בקטן ובכך לתקן אוולות של שנים…

בהצלחה.

לפעמים נדמה שרון קופמן,  מצדיק באופן מדויק את הכינוי שנגזר משם משפחתו – "קוף"(ולא אורנג גוטן אינטליגנטי, יותר – גורילה). למי שלא צפה(מומלץ ביותר מכמה סיבות שאמנה בהמשך), בתוכניתו "מתמסרים", התארח היום מי שנושא בתואר, "נציג הבעלים", במכבי ת"א(למרות הכול, לא מתבייש לומר שזו קבוצתי האהודה מגיל 6) ג'ק אנגלידיס. אני חייב להודות שבמקרים לא מעטים מתחבבת עליי דמותו האיך נגדיר… מאוד לא פוליטקלי קורקט! הקוף, היום מתח את הגבול והציב רף חדש למושג התבהמות. לא! לא מפריע לפעמים לראות אנשים מעונבים,מרוחקים או סתם אליטה חוטפים קטנות מאחד מה-"עמך", אבל לא אלו היו פני הדברים. מר אגלידיס, שסירב להיות "מר", במקרה הנ"ל, התבטא באופן נעים ולא מתנשא והיה קר רוח לנוכח התנהגותו הבוטה וכ"כ רחוקה מהרוב הקלאסי שאינו השוליים הקיצונים או "הקומץ" כפי שהוא ניסה לצייר את אוהדי הכדורגל בארץ.  מה עוד שכהרגלי השבוע יצא לי לאכול במעוז מושבע של אוהדי מכבי ת"א, "שווארמת ראש העיר"(עובד קרוב לשם) של פיני שרון ושאר האחים, היו שיחות ובהחלט הייתה אכזבה, מלווה בציניות קלה, אבל יחסית לאוהדים שרופים, הם ממש לא היו קיצוניים רדיקליים כפי שהקוף ניסה ב"טובו" לצייר.

אם נחזור לראיון, השיחה כולה התנהלה באווירה, מתוחה, קסנופובית משהו, אך אם לא חסרה שנאת הזר, מה תגידו על שנאה עצמית? אתנוצנטריות, זה המצב בו האחד שם את תרבותו ה"נעלה", במקום הראשון ושופט את האחר בעל התרבות הנחותה ע"פ מדדיו ותפיסת עולמו התרבותית. זו אולי הדרך לתאר את הניסיון הנואל של הקוף לקבוע הכול ע"פ מדד אחד, הוא עצמו! תפיסת עולמו המעוותת של רון היקר כלל לא היתה מזיזה לי, עם היה שומר אותה ל-"יציע העיתונות", המקום בו שמורה דעתו הלא רלוונטית, על כל נושא כזה או אחר בו חפץ אותו אדם מכתיב אג'נדה בתכנית, נקרא לו "אלברט". אבל במתמסרים, שאמורה להיות גרסה פחות מלוקקת של "אחד על אחד" – של דני ענבר(ת.נ.צ.ב.ה , מתגעגע), ה"קוף" מתגלה במערומיו כשהוא לא מסוגל לשבור מהדמות הטלוויזיונית החד מימדית שיצר. לא רק שלא מדובר באדם נעים או סתם באחד שכופה את דעתו והשקפת עולמו על האחר, מדובר כאן באדם עם מוטיבים של שנאה, כלפי עצמו ועמו וגם כלפי האחר. אדם שלא בוחל בטריקים של חוסר קורקטיות והתנהגות מנוולת, אבל גם אוחז באופי שמתיימר לייצג אספסוף, שאני כלל לא בטוח שהיה רוצה בו כנציגו. בראיון הוא טען נגד הכול ובבליל המילים שהתכוונן למאבק לא ברור(שנדמה שבדה בראשו), משהו על יהודים נגד קפריסאים(מולדתו של אנגלידיס) או כל העולם נגד האיטלקים(או האיטלקייה? מי שלא ת\יהיה המנהל\ת המקצועי\ת במכבי), אנגלידיס למרות שנראה שעשה הכנה כמעט מושלמת  להתמודדות(הוא הכיר את המטרייה ואת המראיין, הפליא בידיעותיו על העם והמקצוע ואף כזר שימש כמליץ יושר לעם מול הקוף, אבסורד של ממש) ,אך  נראה היה שבעוד רגע הוא מאבד את ההכרה ונופל ב"נוק אאוט", לנוכח ההתנהגות האווילית, נוטפת האיבה העצמית והמתודלקת היטב ב-"תרבות השיח(הספורטיבי?)" בישראל, זו המלאה באג'נדות, סוטרות, מחד גיסא רוצים תרבות ספורט ממש ע"פ חזון גולדהאר, מאידך? יורים חיצים לכל הכיוונים כשאנגלידיס מדבר עך כך, בטענה: "על איזו תרבות ספורט אתה מדבר? כאן? בלבנט?!".

במקרה הנ"ל לא מדובר בקול יחיד בביצת הספורט הישראלי, הקוף הוא רק סממן למחלה האמיתית, אנשים קצרי רוח,חסרי סבלנות או סובלנות, הסובלים מקוצר רואי ושכל מה שיש להם באמתחתם זה קיטונות של בוז וביקורת, אך לעולם לא יינצלו את מעמדם בכדי לנסות לשפר משהו באמת. בכל מקרה זה נדמה שבערוץ הספורט  הדברים ינועו על הציר בין הציניות הדקה של שגיא כהן או ההתבהמות של היציע ומושא הכתוב, בכל מקרה, פרגון או ניסיון אמיתי לאמץ פתרונות ראויים לבעיה, לא נמצא בהם.

לגופו של עניין, גם עם הייתה ביקורת נקודתית על הלך הרוח במועדון אותו אני אוהד(מבחוץ אדיש – מבפנים זה שורף), אנגלידיס – גולדהאר, מבחינתי הם מאסט במכבי, אנשים הגיוניים(להבדיל מהמראיין), בעלי חזון(ע"ע דעתי על המראיין), רציניים(לא הבנתם עד עכשיו את דעתי על המראיין? לא הבעיה שלי), ולא! הם לא מנהיגים את חזון "תרבות הספורט" של לוני הרציקוביץ', אלא את חזון ה"מועדון המקצועני שיאמץ בחזרה תרבות המכביזם לחיקו", ככה זה, כשעובדים לטווח ארוך, כל זה גם יקרום עור וגידים, כל עוד "מרעישים תקשורתיים" ו"קופים" יישארו כקולות רקע בלבד ותו לא.

* גילוי נאות אחד הכינויים של הכותב הנ"ל הוא "קוף קטן", אז כמו שאומרים… "אם אתה מזהה משהו באחד, סימן שזה משהו שקיים גם אצלך" אבל לפחות אני מודע לכך ודורש מעצמי להשתפר בתחום. (-:

בשעה זו, עת מתחוללת לה עוד שביתה "מוצדקת" מבית היוצר של ההסתדרות והעומד בראשה עופר עיני, הייתי אמור לעשות את דרכי לעבר הבנק בו אני מפקיד את משכורתי(הדלה) החודשית, להניח את השיק שייכסה התחייבויות קודמות ולהסתפק במעט שנשאר מאותו "שכר לעמלי" בכדי לחיות את חיי, עד כמה שמתאפשר לנו "לחיות" במדינת הציונים גירסה 2.0 וזאת שוב – תודות לעופר ולמסדרים מההסתדרות… נדמה שחיי(אלה התלויים בחומר במקרה הנ"ל- שקלים) יאלצו להידחות למועד בלתי ידוע.

סיפורי האישי אינו טרגדיה, לא דרמה ואפילו האופן הקומי שבו הוא מצטייר, הפסיק מזמן להצחיק. זה עוד סיפור מיני רבים שמספר את הצער שהמדינה גורמת לאחד בשם האחר. זה נכון אובייקטיבית יש עובדי קבלן, שמרוויחים שכר זעום, אין להם קביעות ולא פנסיה(אם תישאר לכם כזאת … ביבי כשר אוצר הרי דאג שכולנו נשחק ברולטה, אלה החכמים הימרו על "שחור"…), הם בקושי בעלי מעמד של ע(ו)בד כשאין אף פאודל שייקח אותם תחת חסותו, אמת. אני יוצא מנקודת ההנחה שכל מה שטחנו לנו את השכל איתו בתקשורת נכון(כאן אני מהסס מעט, בכל זאת תשקורת) ובאמת נגרם אבל אדיר לאותם עובדי קבלן, אבל למה בשם כל ההגיון בעולם, צריך לגרום לסבל קולקטיבי, עם איומי אקדח תמידיים על כל העם!  למה גם על אותם עובדים בעלי קביעות שבקושי בעצמם גומרים את החודש, צריך בימים שבהם ידוע שמקבלים משכורת, לשבות? למה? מישהו? עופר? ARE YOU HERE?!

אני לא יודע עם מישהו מכם עדיין תופס את ההסתדרות כאירגון מצפוני עם מטרות הומניטריות, אבל אירגון שנוהג להתנקם בכלל האוכלוסיה בשביל לדאוג לאיזון אינפנטילי, כזה שאגב לא מפריע לכל עובדי הקבלן מהרבה סיבות, אך פוגע באין ספור רבדים בתוך אותן אוכלוסיות חלשות שה-"מסדרים" אמונים כביכול לדאוג לרווחתם(אבל לא, יש חברת חשמל עובדי נמל וכדומה לפני כולם). היה זה מהטמאה גנדי שהגהה את המשפט, "עין תחת עין תשאיר את כולנו עיוורים", אז לכל אותם חוכמולגים שלא קולטים שלאורך זמן הנשק של ה-"ריטלייאיישן" לא עובד ובעצם איומי ההשבתות הם משחק מטומטם בחיים של אנשים חפים אחרים, לכל מי שלא קלט שאין ביכולת ההסתדרות לאורך זמן(תבדקו אתם את העובדות ההיסטוריות, על תרומת ההסתדרות למי שהוא לא גוף חזק כבר בעצם) להשפיע לטובה על אורך החיים במדינה. זהו גוף מסואב שבראשו עומדים, אנשים טוטאליטאריים(השפעות סובייטית – קומוניסטית ברורה) עם עקרונות של צדק חברתי ושוויון שראינו כמה הצליחו בבריה"מ(עם לוקחים בחשבון מיליונים שנרצחו ע"י סטאלין- זו הצלחה!), אלה אנשים שמאמינים שבכדי שהעקרנות הללו יתגשמו לנו אפשר "להשבית את החיים", פשוטו כמשמעו. אין נתב"ג, אין בנק, לא מפנים זבל, משהו נשרף? שיישרף כי אין שירות כבאות, קיבלת סחורה? הנמל סגור,לא רכבת, לא דואר, אחרי תקופות של עינוי באתם לחתום על צו שמרחיק מכם סכנות ? אין שירותי משפט… לכו תבקשו "צדק חברתי" עכשיו, הנה לכם הצדק, בחסות עופר "I'M HERE" עיני.

לרגע נדמה את המדינה למטוס, אותו מטוס עומד להתרסק בכל רגע אלא עם כן ניפטר מהמשקל העודף שהמטוס נושא עימו. למי שלא הבין אנחנו נושאים עימנו משקל עודף ומיותר עוד מתקופות מיותרות בהיסטוריה(ימי מפא"י),  בכדי לשרוד נאלץ להיפטר מלא מעט דברים, בואו נתחיל עם ההסתדרות… גם כי נמאס לנו להיות בני ערובה.

ובסוף נשארנו עם האקדח המעשן... תודה עופר!

שוב אני חוזר לאחד האמנים האהובים עליי, ג'ין מקדניאלס, שהלך ביולי האחרון  לעולמו(RIP).

עוד אחד בדורו, שהשאיר מסרים חבויים רבים בשיריו(מאיר אריאל האמריקאי, עם תרצו) שמי שבינינו שמאזין להם עד היום, יבין חלקית על מה מדובר.

יצירת המופת הבאה, שאליה אתייחס, קרויה בשם: "Supermarket Blues" , עוד יצירת מופת מתוך האלבום " Headless Heroes of the Apocalypse"(בסה"כ 8 שירים, אבל כל אחד…זהב!). תיאור מצב: ארה"ב, קצת לפני ווטרגייט, עוד מאמינה בצידקת המאבק בוויטאנמים יחפים שמסתתרים בג'ונגלים, מפחדת פחד אימה מקומוניסטים(תשאלו אותי? עד היום זה כך, צודקים? אם אני אמריקאי, אז להעיף את כל מי שפוגע בחוקה) ועדיין גזענים כלפי שחורים(רוזה פארקס? נו,עכשיו הם יכולים לשבת איפה שהם רוצים, זה עושה אותם מתורבתים?) רק כשפה מדובר בגזענות אמיתית ולא מלוקקת בחסות הפוליטקלי קורקט, כש"בוי" כינוי לעבדים, עדיין שגור בפיהם ו"ניגר" לא עבר מסננת של צינזור וביפים באמריקה("גזענות טהורה ללקק את האצבעות", כמו שדייב שאפל יודע לומר), היחס כלפי שחורים באזורים "לבנים" לא היה "נעים" בלשון המעטה, וכל כהה עור היה נתקל באוכלוסיה חשדנית שבמקרים לא מעטים נהגו ב"אורחים" באלימות של ממש.

איך הכול התגלגל לזה? חבול מוכה, המשטרה מחכה בחוץ כשאישה נעמדת לה ובועטת בך לכיוון הגולגולת,שוטר מכוון נשק  ובראש מחשבות על החוקה וזכויות האזרח חולפות בראש, מורכב? כן. זו דרך ביטוי. בשיר הזה ג'ין, מביא אותנו למחזות חייו(האמיתיים? לא! יותר תיאור מצב) בדרך הטובה היחידה שאדם שחור ידע באותם זמנים, לתרגם אותם לשיר בלוז ממש טוב… אבל ממש, ממש טוב. "היא אמרה איך פרא כמוך יודע משהו, "בוי", אתה אפילו לא לבן. (לעזאזל)"  ציטוט מתורגם מתוך השיר(הכי טוב שיכולתי) שמבטא במקצת את תחושות המבצע וממשיך ב-"הלוואי והייתי נשאר בבית ותופס ראש(היי) במקום לצאת לרחוב ולהיקלע לתיגרה הנוראה הזו".משפט ממצה, שנועד להסביר עד כמה חוסר הבנה היה אז בנמצא וחוסר רצון ברור לתקשר בין התרבויות. לדבריו(בערך), בסה"כ באתי לסופר, רציתי להחזיר את קופסאת השימורים שהכילה אפונה במקום אננס. איך זה התדרדר לזה?

אני ממליץ לכל אוהבי המוזיקה והמסר להתנתק לרגע מפוליטיקה או השקפות חיים להקשיב לכל מילה שנשפכת מליבו ברגש, על המטענים הנישאים מתוך השיר והכאב, אך גם לראות דברים מתוך המקום המאוד מתבונן ושואל של הזמר, שאמנם "חוטף את המכה",  אבל רוצה גם להבין, למה? ולא בציניות. היה אדם רוחני מאוד ג'ין, כזה שאני מניח ברבות הימים ובסופו של דבר, גם קיבל כנראה את התשובה.

בתקופה בה כל מה שנוגע ב-RNB או כל גרוב עם נשמה הוא מיד נכנס לקטגוריה של סצינת "היפ ה(פ)ופ" הנמוכה והרדודה, מתוייג – ומתבקש לעשות סיבוב פרסה בחזרה לקרב ההמון שטוף הזימה שמאמץ אותו לחיקו. קם אדם אחד(מיני רבים שלא זוכים לחשיפה), עם קשר וחיבור לשורשים ולוקח על עצמו, "להחזיר עטרה ליושנה" ולבקר במקומות של העת החדשה, אלו עם העומק המוסיקלי והצלילים המורכבים, לחדש ימיהם כקדם ולהזכיר לאותם "שטופים"(שלא יבלבלו חלילה עם "שלופים" או שמא זה היה "שלוכים?"), מה היה כאן לפני כריס בראון.

כמתבקש לקח "זו!"(לורנזו פרגסון) על עצמו פרוייקט מעניין להרים מחדש עיבודים לקלאסיקות עם נשמה בנות זמננו שעיקרם משנות ה-70. שחקן הבייסבול לשעבר הזה שעשה הסבה לתחום המוסיקה שכ"כ אהב בילדותו, בחר בקפידה אין ספור להיטים, אותם קיבץ ל- אלבום אחד בשנת 2009 בשם "JUST VISITING TOO", אלבום מלא ברק ותוכן בו, עם ביצועים חדשים, אמנם די דומים(אם זה עובד למה לתקן?) אך עם אווירה עמוקה כזו שנוגעת בנימי נפשו של המאזין. יליד דטרויט הזה, יצר נעימות מוזיקליות עם נגיעות של אומן ג'אז מדופלם, בתוך אווירה נינוחה עם צלילים וקצב שלמעשה הם החותמת האישית שלו ליצירה, אמנם 'רימייק' אך ההבדל נשמע בבירור.

נתחיל עם חלק ב' ברשותכם. האלבום השני משנת 2011. הרצועה הראשונה מגלמת בתוכה את היכולת לקחת קטע גרוב לבן כמו "BLACK COW" של "סטילי דן" ו"להשחיר" אותו. במקום דן בעל האורנטצייה הפאנקית קלילה, קיבלנו קטע שנשמע כמעט אותו דבר, רק יותר "נאסטי", כאילו הרגע הקליטו דואט ביחד הסרסור ואחת מיצאניותיו. הקלבינט אותו קלבינט, הצלילים(שימוש נהדר בפייזר על הסאונד של הרודס) עמוקים יותר והבאס כהה, מההבדלים בשיר. "פונטה"(להלן הסרסור) מהמוערכים בתוך קהילת זמרי הסול, אחד שעבד עם לא מעט אמנים ולהקות(ה"רוטס" לדוגמא), נתן את פרשנותו לשיר ואפילו נתן כמה "סילסולים" גרוביים לקראת הסוף, דבר ש"דן היציב" לא ידע לעשות. שיר אחר באלבום "Playing Your Game, Baby" במקור של בארי וויט כשהזמר 'אנתוני דויד', בעל קול דומה להפליא לקול האלמותי של וויט כשהאווירה והסאונד בעיקרו מרגישים יותר אמביינטים, כלי ההקשה נשמעים יותר ברורים בביצוע הנ"ל, תודות ליכולת ההפקה הנהדרת של בעל הבית(שיודע לנגן קלידים,גיטרה,באס, תופים ולעבד הכול, מרשים). 

שנתיים קודם לכן בחלק א', 2009 בווליום 1,  אנו נחשפים לביצוע חזק נוסף של שיר, במקור ע"י האחיות ג'ונס – "Nights Over Egypt",("אינקגניטו" טמנו אף הם בעבר ידם בצלחת, כשהיה עיבוד האוסי של MAW בנוסף), במילה אחת לתאר – מדהים! מהוקצע להפליא קולות רקע, תופים סדורים, קצב וקלידים שסוגרים אקורדים למופת, סינט' וגם חליל היה שם(כן, חליל…פאנקי!) כשזמרת בשם קרליטה דוראנד(אין קשר לקווין… דוראנט) העבירה בנעימים קטע שאם לא היה מישהו מזמר בו, כלל לא היינו מרגישים בחסרונו. באלבום היו גם ביצועים ל- "Holding You, Loving You" של 'דון בלקמן'(במקור שיר, באלבום קטע אינסטרומנטלי נוגה) ו- "Perfect Angel" של מיני ריפרטון, לא יודע לקבוע איזה ביצוע מוצלח יותר, מה שבטוח, מי שלא הכיר את המקור, מאוד יהנה מהביצוע של "יאהזארה".

זה אלבום מגוון, הסאונד מרנין, שילובים של הרמוניה ומלודיה מוצלחים, משחק בין הג'אז לסול, בין בוסה נובה ל-'רית'ם אנד בלוז', עבודת הפקה חדה, בעלי האוזן המוזיקלית העדינה, זו החובבת מגוון גדול של צלילים והתפרסות רחבה על ז'אנרים מהעולם הזה, ייזכו לחוויה מעשירה ומרגיעה, כל שנותר לסיום לעשות זה, להדליק את המערכת, SEAT BACK RELAX AND… לזרום עם החיים.

So soft and mellow... ZO! בעטיפת האלבום

בראשית דרכו של ערץ המוזיקה הציוני הראשון – הלא הוא "מוזיקה 24", נתקלנו בערוץ שניסה להיות חדשני ולקדם עוד מספר ז'אנרים בענף שממילא נשלט גם אז ע"י הרוק והפופ המזרחי. למיטב זיכרוני, היתה גם שם תכנית אחת, בין בליל תוכניות(שהקשר בינם לבין "אייל גולן – קורא לך", מקרי בהחלט), שניסתה להניע ולקדם את סצינת המוזיקה השחורה בארץ,"דיבור צפוף" היה שמה, למנחה קראו רו(ע)י אדרי.

אז למה בעצם אני מעלה מן האוב תכנית ש(לא)רלוונטית היום כפי שהיתה אז? המנחה! שמו עלה כבר לפני כן, בפסקה הקודמת. מספר נתונים על אותו רועי אדרי: נולד בבאר שבע, חי בחולון, היה סולן בלהקת היפ הופ בשם "סיידאפקט" ואתמול… מתברר שהוא עובד בסופר לפרנסתו(לא ניכנס לדיון של מה התעשייה הזו באמת שווה) הוא התחזק\חזר בתשובה, אהה.. וגם היה לו קטע עם אביב גפן ב- "THE VOICE".

גירסה אחרת לשיר שייצר את המהומה(ג'נארלס בארקלי -קרייזי)

שנכנס לזה? טוב, תקציר. למי שלא צפה אמש כנראה ולא חי בתודעה הישראלית(טוב השחיטה של מכבי – ב"ש בדיוק הסתיימה אז העברתי ערוץ), הרעיון הפשוט בתכנית הוא, שיש מנטורים(?), ארבע מאושיות תרבות הזמר בישראל, שנמצאים על תקן של שופטים כמו בכוכב נולד, רק שהפעם הם שופטים  עם הגב למתמודדים, דהיינו, רק שומעים לא רואים. אם המתמודד ראוי מספיק הוא צפוי לקבל מאותם מנטורים(בתוספת סיבוב) גם הצעה להצטרף אליו למסע אל חקר יכולתיו הווקליות. ואז זה קרה. פ.ר.ו.ב.ו.ק.צ.י.ה – לפחות על דעת צד אחד בפנאל השופטמנטורים. ברשותכם "ביסמילה איר רחמן איר רחים", בתרגום לעברית: "בשם האל, הרחמן, הרחום והחנון", חלק קטן מאחת השורות בקוראן, אותם אימץ לעצמו אמן ההיפ הופ(בין השאר) MOS DEF, אותם הוא מקריא בחן ובנעימות בתחילת כל אלבום או שיר לבחירתו. דבר שנעשה להזכירכם באמריקה הלבנה והנוצרית מסורתית של אחרי 9\11. אז לדעת מר גפן הנעים, בא אדם, יהודי, שומר מצוות(כשאני לא חושב שהוא מגדיר עצמו אחרת), נושא תפילה לשמיים(כשהוא  גם מזכיר את שמו של הצדיק, רבי נחמן מברסלב, דבר בעייתי גם בתוך קהילות דתיות ממספר סיבות), מבקש להתייחיד עם הבורא, וברשות "זכות הזויה" כמו "חופש הביטוי"(זכות בסיסית אוניברסלית), הוא מבטא סממן טקסי\דתי "בזוי" ו-"ציני", כן… וזה נעשה במדינת הלאום היהודי, שהטקסיות הזו היא חלק ממסורת אבותיה, וואו, כמה רוע יש באדון רועי אדרי הזה, פשוט מגעיל.

אני יכול להניח, עם נעזוב לרגע את הסרקזם והציניות האמיתית שיצאה ממני כלפי המנטור גפן(שנהנה מהקול אך עניינים אישיים עולים על מקצוענות פרופר)  – ירום הודו, שחלק מהעניין אולי, גם אם אדרי(בעל הקול המשכנע והגרובי שלו) לא יודה בכך, היא קונטרה לתרבות האדרת האל של "מוס" ודומיו, כי להזכירכם מדובר בחובב הז'אנר, ולמרות הכול אין ספק, שמדובר באדם שמצא עניין בלחזור ל"שורשים" כשאין כמו שירת סול אמיתית בשביל להדגים מה זה – שורשים.

ועכשיו למנה העיקרית… ברכה,הקדמה,מלקולם X והיפ הופ אמיתי(MOS DEF – SUPERMAGIC)

לתבונתיים שבין האנשים, לא היתה שום סיבה לסצינה משתפכת או לרעש רקע מוגזם מאמירת כמה מילות קדושה ב-"סיעתא דשמייא". עם זאת בתוך קבוצות בעם, עדיין יש התופסים ביהודים המתחזקים, תופעה לא ראוייה. רוב המתחזקים אגב כלל לא עוסק בהטפה ובנסיון להחזרה בתשובה(לא הם לא ברי סימון… רחוק מזה), אלא שכל נסיון לתת "קול" שונה מהצביון התקשורתי\חילוני, שלא עומד בחזית ישרה עם הקודים של "עקיבא וענהאל" וחבריהם, תמיד ייסורס ע"י אלה המתיימרים להיות "הקול" השפוי בעם… והרי לכם, בעצם הרעיון שעומד מאחורי THE VOICE, במקום לתת במה לביטוי יצירתי, ה"קול" מבוקר ומתבקש לשתוק,  כדברי מתי כספי, "קול קורא הלילה"… עדיין אין עונה.

אז האח הגדול 4 יצא לדרך. האם היו חידושים?  ראינו פרומואים, דיבורים והיה גם הידה – ידה שלפני, במה באמת התחדשנו? עוד נסיון לגעת בקבוצות קיצון, כאלה שלדור בתוך שולי החברה הישראלית, לא זר להם. אז מה היה לנו בעצם?  לטעמי? הם ניסו לכוון לשם – כשהכוונה בלשם היא למקום ההוא, ארץ הריאלטי ההיא מעבר לאוקיינוס האטלאנטי, דרומית לקנדה, צפונית ממקסיקו, הרפובליקה החוקתית שתמיד מצטיירת כדמוקרטיה הגדולה בעולם… נו, המקום שהדולר קורס ו"מקדונלדס" זה לא "מק-רויאל" או משהו כזה, אלה "קווטר-פאונדר" עם גבינה, מספיק רמזים? קוראים למקום ארה"ב! או SHELL I SAY? REPRESENTING THE UNITED STAES OF… ISRAEL. אז במקרה שלנו התכנית מבקשת  יותר להנציח את הפילוג מלנסות לחבר, אבל בזאת לא חידשתי כלום. בכל תכנית "ריאלטי"(ומדובר על קשר מעורפל עם המציאות) אמריקאית טראשית מ-רמה זו או אחרת, מתבקש הסלב לרגע, לייצג את עולמו(הדל ישיאמרו) ולהציג לעולם את מרכולתו הפנימי, או יש כאלה שיגדירו אותו "כמקום הזה… עם הקולות", "מזל" שיש תכניות טלוויזיה שימנעו מאותו אחד אישפוז כפוי לתקופה. חזרה ל"רפסנטינג", מושג שעיקרו בסלנג, עוד בימים שהיה קול להיות ב- EAST מול ה-WEST וה"גנגסטה פאנק" של ה-NWA(רפריסנטינג, אאייט) היה מיינסטרים STUFF  פאק מול ביגי ו-ALL THAT SHIT ,  היה נכתב כך ללא ביפים או צינזור. אז מי  או מה הם מייצגים החבר'ה החדשים בבית האח? טוב, שמאל קיצוני בדמות בחור בשם סהר יש(אז מה אם הוא עוסק בתיאטרון…), ימין שונא ערבים הרי הוא ערן סוכן הביון שמשכיב אנשים במבטי עיניים(הוא כמעט שיכנע אותי שם… עד שנזכרתי שאני בקטע של נשים וכל קטע הנעיצה הפך פולשני מידי), שי רגב או "רגב" – כי זה נשמע יותר טוב, מייצג העשירון,מאיון,אלפיון… לא ברור? אך על פי הת"ז נוהג כאחרון הנוברישים, מה שבטוח הוא שאביבית תציץ מתישהו בתלוש המשכורת שלו ותחליט עם זה עומד בסטנדרט ה- 60 אלף פלוס שלה… נטו! כשניקח בחשבון כמובן את המייצגים הבנאליים של מגזרי ה"גאים","אקסצנטרים", "לא מחוברים" או "קימים" למינהם, שטוענים לכתר ה"פרידה"(מושג בפני עצמו, לכן המרכאות) של הבית, אבל הוא בעיקר מזכיר אותה במימדים וגם זה בהפרזה יתרה. מפיקי האח יספרו לנו דרך שליחהם אותם "ראשים מדברים" שהשנה כבכל שנה יצוצו להם חידושים, הם ייצרו בילד אפ וייבנו מתח, ידברו על קונספט ייחודי, על משהו שאינו ולא יהיה עוד, תאכלס? יבש… ריאלטי זה דבר מטמטם, אז על הדרך אני מבקש שאת ה- REPESENTETION שלי, יבצע עו"ד, בטוענה לאיבוד כמות נכבדת של תאים אפורים מהצפייה בבור השופכין המחודש של ערוץ 2, מישהו פנוי? ובקטנה – מזל"ט לזוג קפרא שחגג שעה לפני הכניסה לבית האח חתונה, יש מצווה לשמח חתן וכלה ביום שמחתם… ניצול ציני נחשב ככזה?!